אושר מלאכותי - התמכרות של מאה ה-21

כשיש לך אוטו יקר, ארון מלא בגדים יפים, בית גדול ויפה וסמלי סטאטוס אחרים, אתה מתחיל להרגיש, כאילו אתה שווה יותר ועלית רמה מעל כל אלה, שאין להם את כל זה. אתה רואה את השכן, שיש לו אוטו זול יותר משלך, ואומר לעצמך – זה בגלל שאני כזה מגניב ומרוויח יותר. זה בגלל שהוא לא מרוויח מספיק בשביל לקנות רכב כזה מגניב כמו שיש לי.

אתה חושב לעצמך – בטח שכן שלי חושב, שאני אדם מבוסס, בגלל שיש לי אוטו כזה מגניב. ורק מחשבה על זה, מחממת לך את הלב ועוזרת לך לעלות את כבוד העצמי. ערך העצמי שלך, עולה ואתה מרגיש אדם חשוב, כשעובר ליד השכן, או אפילו כשאתה מתקרב לרמזור שבו עומדות כבר מכוניות זולות יותר משלך.

אבל, אם אוטו של השכן שלך מגניב יותר משלך, זה דווקא מוריד את הערך העצמי שלך. הפעם אתה חושב לעצמך, כמה שכן שלך אדם מצליח יותר ממך. ואז נשאר לך רק דבר אחד לעשות – בהזדמנות הראשונה, אתה תחזיר לעצמך את היתרון. כמובן לא מדובר רק במכוניות..

מדובר בסיפור שלא נגמר לעולם. רמה של ערך העצמי שלך, שתלויה בדברים שבבעלותך, כל הזמן תשתנה. בכל פעם, שלמישהו מסביבתך יהיה משהו יקר יותר ממה שיש לך, ערך העצמי שלך יירד. לעומת זאת, בכל פעם שלאנשים בסביבתך, יהיו דברים זולים יותר ממה שיש לך, היתרון המלכותי יחזור אלייך. בסך הכל, אלה הדברים שגורמים לך להיות מאושר בחיים.

שארל דה מונטסקיה, משורר ופילוסוף, אמר פעם – אילו היינו רוצים להיות מאושרים, היינו משיגים את זה בקלות. אבל אנחנו רוצים להיות מאושר יותר מאנשים אחרים וזה בלתי אפשרי, כי תמיד נראה לנו שאחרים מאושרים יותר מאיתנו.

במרדף אחרי אושר מלאכותי, אנשים הופכים לנרקומנים, שבכל מחיר רוצים לתחזק את הערך שלהם ביחס לסובבים אותם. הם קונים טלפון חדש, מחליפים אוטו, קונים ג'ינס יקר ורהיטים יקרים לבית, למקרה שסובבים אותם ירצו להתארח אצלם. אנשים אלה משתמשים בבושם יקר מאוד, כדי להדגיש את הטעם הטוב שלהם ואצילות. אבל כל זה, עולה מאוד יקר ולכן בדרך כלל, ממון עבור הסטאטוס, מגיע דווקא מחובות – הלוואות, תשלומים, מינוס וכד'.

זהו האופן, שבו אנשים הופכים למכורים לחובות, במרדף אחרי האושר. הכי מפחיד בשביל אנשים האלה, זה לרדת לרמה של אנשים שהם מחשיבים לרמה מתחת. כדי שזה לא יקרה, הם מוכנים לשלם מחיר שנדרש. כדי לתחזק את הסטאטוס הלא קיים, הם מוציאים המון כסף לכל סמל שיתמוך בקיום הסטאטוס המלאכותי.

אם יש משהו שלא כל כך תומך בסטאטוס שלהם, הם מנסים להסתיר את זה. ולהפך, מה שתומך בסטאטוס שלהם, מוצג ומפורסם בכל דרך אפשרית. לדוגמא, שהות במלון 5 כוכבים, בהיכרך תפורסם ברשתות החברתיות. בעוד ששהות במלון 3 כוכבים, תוסתר בכל דרך אפשרית. אם לרשות האדם בית לא יקר בשכונה ישנה, הוא יסתיר את זה גם.

חיים של אנשים האלה, הופכים לשקר אחד גדול. הם עובדים לא רק על אחרים, אלא בעיקר על עצמם. הם די בטוחים, שבאמת שייכים לסטאטוס שמזייפים ומתעלמים מכל עובדה שסטאטוס שלהם, תוצאה של חובות אין סופיים, שעליהם הם ישלמו בכל שנות החיים שנותרו להם.

בשלב מסוים בחיים, בנקים מפסיקים לתת כסף ואז מקור הגאווה, השימחה והאושר, אוזל. במקרה הזה, אנשים נכנסים לדיכאון עמוק. הם מתלוננים ומאשימים בכל הצרות שלהם, את הבנק, את הממשלה, את החיים הקשים ואת המעסיק, שבאופן לא מוצדק משלם משכורת נמוכה. אדם יחיד שהם לעולם לא יאשימו, זה הם עצמם. הרי כל מה שהם רצו, זה להיות "כמו כולם", ולהספיק ולא לפספס את שנים היפים של החיים. הם רצו לקחת מהחיים כל דבר אפשרי. האם זה אומר שהם אשמים במצבם הכלכלי הקשה?

ולסיום, חשוב לצטט את המלים של הנרי פורד, שאמר פעם את דעתו בנושא.

"אני לא צריך לינה במלון יקר, כי אני לא רואה שום סיבה, לשלם ביוקר על מותרות שאני לא צריך. לא משנה באיזה מלון אני אשאר, אני עדיין אהיה הנרי פורד. אני לא רואה הבדלים בין המלונות, הרי גם במלון זול אפשר לנוח לא פחות טוב ממלון יקר.

ומעיל הזה – אתם צודקים, הוא שייך לאבי. אבל זה בכלל לא שמנה, כי גם במעיל הזה, אני עדיין הנרי פורד. 

בני עדיין צעיר וחסר ניסיון. בגלל זה הוא מפחד מה אנשים יחשבו עליו, אם הוא יישאר ללינה במלון זול. מה לגבי, אני לא כל כך רגיש למה אחרים חושבים עלי, כי יודע בדיוק כמה אני שווה.

ולגבי זה שאני מיליארדר, זה כי אני יודע לספור כסף ויודע להבדיל בין דברים בעלי ערך, לבין דברים מזויפים. "